פסק-דין בתיק ת"א 41525-07

1.      התובעת, ילידת 1967, מורה במקצועה, הגישה תביעה זו בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה לה ביום 22.3.01, כאשר בהיותה בדרכה למסיבה באולמי "שושנה" בקריית גת, ירדה במדרגות ממגרש החניה המשרת את המרכז המסחרי אל הרחבה שסביב למבנה בו מצוי אולם האירועים ונפלה.

2.      התובעת בססה תביעתה על עוולת הרשלנות ולחלופין על הפרת חובה חקוקה, תוך שהיא מתייחסת למספר הוראות חיקוק בחוק התכנון והבניה, חוק התקנים, פקודת העיריות, פקודת הנזיקין וחוק המקרקעין, אשר הופרו, לטענתה, על ידי הנתבעות.   

3.      תביעת התובעת הוגשה כנגד מדינת ישראל - רשות הפיתוח, היא הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1" או "המדינה") שהינה הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 1909 חלקה 25 בתחומם נמצא גרם המדרגות בו ארעה התאונה, וכנגד עיריית קריית גת, היא הנתבעת 2 (להלן: "נתבעת 2" או "העירייה") אשר בתחום שיפוטה מצויים המקרקעין.  

4.      המדינה שלחה הודעת צד ג' כנגד ארבעה צדדים עמם נחתמו הסכמי חכירה לגבי המקרקעין: א.יצחקי חברה להשקעות בע"מ (צד ג' 1), אהוד יצחקי (צד ג' 2) שהינו מנהלה של צד ג' 1, דוד פלוצר חב' לביצוע עבודות בניין ושיפוצים ופיתוח בע"מ (צד ג' 3) וחברה להשקעות מעבר לים בע"מ (צד ג' 4).            
בנוסף, נשלחה הודעת צד ג' כנגד עיריית קריית גת (צד ג' 5). 

5.      צדדי ג' 1-2 שלחו הודעת צד ד' כנגד חברת "מור אדריכלים-משרד אדריכלים ומתכנני ערים", אשר שימשה, לטענתם, כמתכננת גרם המדרגות נשוא התביעה.
ביום 31.10.11 ולבקשת צדדי ג' 1-2 נמחקה ההודעה לצד הרביעי.     

נסיבות האירוע ושאלת האחריות

6.      בתצהיר עדותה מתארת התובעת את נסיבות האירוע כדלקמן: "ביום 22.3.01, בהיותי בחודש השביעי להריוני השני, הייתי בדרכי לחגיגת "בריתה" שחגגה עמיתה שלי לעבודה באולמי "שושנה" בקריית גת, יחד עם חברות לעבודה. לפתע, בזמן שירדתי במדרגות המובילות למעבר שסביב המרכז המסחרי בו שכן אולם האירועים שבו התקיים האירוע, החלקתי על שפת מדרגה ונפלתי ממדרגה למדרגה עד תחתית גרם המדרגות ונעצרתי כאשר כף רגלי השמאלית מקופלת מתחת לעכוז והיא בזווית לא נורמאלית אל השוק של הרגל. המדרגות היו (וכך הן גם היום) בנויות אבן והמעבר שסביב המרכז מחופה אבני רחוב. המדרגות אינן זהות זו לזו ולאורכן לא היה מאחז יד או מעקה. בזמן התאונה הייתי כאמור בשלבי הריון מתקדמים ומשקלי היה גדול גם בלי קשר להריון ואני בטוחה שאם היה במקום מאחז יד הייתי נעזרת בו במהלך הירידה".

7.      לתצהירה צרפה התובעת תמונות של גרם המדרגות בהם ירדה כשארעה התאונה, ואשר צולמו זמן מה לאחר אירוע התאונה, על ידי בעלה [בימש/1 - בימש/2]. בתמונות רואים גרם מדרגות בן 11 מדרגות, רחב יחסית, המתוחם משני צדדיו בקיר הבנוי מאבני בניין וחלוקי אבן גדולים. מצידו האחד - הקיר גבוה ומצידו האחר - נמוך יותר, כמחצית גובה אדם ממוצע, והוא חוצץ בין גרם המדרגות למפלס התחתון, ומונע נפילה אליו. קיר האבנים רחב יחסית, ולא הותקן עליו מעקה צינור או מאחז יד.

8.      מלבד תצהירה של התובעת הוגש תצהירה של אביבה כהן, סגנית מנהלת בית הספר בו עבדה התובעת אשר היתה עדה לאירוע והיא מתארת את התרחשותו באופן הבא: "הלכנו יחדיו מספר מורות, אביבה קרן ושולי בולקובשטיין הלכו לפניי. ירדנו במדרגות המובילות אל מעבר ציבורי שהיה מחופה באבני רחוב מסוג "אקרשטיין" ולפתע ראיתי את אביבה על הקרקע בתחתית המדרגות, כשכף רגלה הפוכה לכיוון הנורמאלי". העדה מציינת כי לא ראתה את הנפילה עצמה.      

9.      בנוסף, הוגש תצהירה של שולמית בולקובשטיין, אשר היתה מורה מחנכת בצוות בו עבדה התובעת (וכיום סגנית מנהלת בית הספר) ועדה לאירוע. העדה מתארת את הדרך שעשו התובעת, אביבה כהן והיא בדרכן לאירוע באולמי "שושנה" ואת נפילתה של התובעת: "הכניסה למרכז הינה ממעבר פתוח לציבור, אליו מגיעים דרך גרם מדרגות חיצוניות, המחבר את רחוב הרימון, שהוא רחוב ראשי בעיר, אל המעבר הנ"ל. המדרגות היו מוזנחות, לא זהות, שבורות במקומות שונים ולא היו מעקות בצידיהן. אביבה היתה באותה עת בהריון מתקדם ולא היתה קלת משקל. ירדנו במדרגות זו לצד זו ולפתע, אביבה נפלה והתגלגלה מספר מדרגות..."    

10.  התובעת ציינה בחקירתה כי נעלה נעליים גבוהות עד הקרסול עם רוכסן, ללא עקב וכי לבשה מכנסיים. התובעת אחזה תיק קטן שהיה תלוי על הכתף והסבירה כי את תיק בית הספר השאירה ברכב וכי לא נשאה מתנה בידיה, כך שידיה היו פנויות וחופשיות. עוד העידה התובעת כי מזג האוויר היה נוח, לא ירד גשם והמדרגות לא היו רטובות.

11.  בהתייחס למיקומה המדויק בעת הירידה בגרם המדרגות ציינה כי צעדה קרוב יותר לצד השמאלי וכי לא אחזה בקיר האבן כי "אין לו שום פונקציה, אלה אבנים גדולות שאין להן משמעות ולא יכולות לעזור בשום דבר... זה לא משהו שיכול לעזור לי באיזה צורה, זה אבנים גדולות הבולטות מתוך הקיר, חלקן בגודל כף יד חלקן פחות, ואי אפשר בחלקן להחזיק בכלל".        

12.  התובעת לא ידעה לומר על איזה מ-11 המדרגות מעדה ולא ידעה לומר מדוע מעדה דווקא באותה המדרגה ולא על קודמותיה.           

13.  שולמית בולקובשטיין התייחסה גם היא בחקירתה למדרגות וציינה כי בעין לא מקצועית ניתן היה להבחין כי אינן אחידות וניכר היה שאינן חדשות "המדרגות היו עם חלקים שבורים ולא זהות... זכור לי שהמדרגות לא נראו טוב".